כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' מיכאלי

החלטה

לפניי התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב.

על פי הנטען בכתב התביעה, בעקבות שימוש בכרטיס אשראי על ידי המבקשת, נותר חוב בסך 1,930 ₪, שלא נפרע.

יצויין, כי המבקשת ובן זוגה, נחמיה מיכאלי, נתבעו שניהם בשל יתרות חוב בכרטיסי האשראי של המשיבה, בשתי תביעות נפרדות (על ידי עורכי דין שונים). בן זוגה של המבקשת הגיש אף הוא התנגדות, ובעניינו נפתח בביהמ"ש תיק שמספרו 58275-10-13. הדיונים בשני התיקים התקיימו באותו יום, בזה אחר זה.

לטענת המבקשת, בחודש אפריל 2012 חזר חיוב של המשיבה בחשבון הבנק, בשל עיקול שהוטל בחשבון. לטענתה, באותה עת הייתה יתרת החובה בשני כרטיסי האשראי, שלה ושל בן זוגה יחד, בסכום של 4,644 ₪. בחודש יולי 2012 גבתה המשיבה מחשבון הבנק חמישה תשלומים בסך 800 ₪ כל אחד, ובחודש אוגוסט – 4 תשלומים שהסתכמו ב-3,000 ₪. כך יוצא, על פי חשבונה של המבקשת, כי המשיבה גבתה ממנה ומן זוגה סכום של 7,000 ₪, כאשר החוב עמד על כ-4,600 ₪ בלבד, כלומר – המבקשת אמורה להיות ביתרת זכות, ולא בחובה.

מחקירת המבקשת לפניי עלה, כי מי שערך את החשבונות (אשר פורטו בהרחבה במכתב שכתבו המבקשת ובעלה למשיבה, עובר להגשת התביעה) הוא בן זוגה של המבקשת, ולא המבקשת עצמה. המבקשת אישרה בחקירתה, כי החיוב של חודש אפריל חזר. לטענתה, מאז לא עשו שימוש נוסף בכרטיסי האשראי, ואילו יתרת החוב סולקה. לטענת המבקשת, ללא הסכמתה חייבה המשיבה את חשבון הבנק בחמישה תשלומים של 800 ₪ במהלך חודש אחד.

לטענת המשיבה, אכן נעשה הסדר לאחר שהחיוב של חודש אפריל 2012 חזר, כך שלפי ההסכם החיוב נדחה לחודש שלאחר מכן. לטענת המשיבה, ניתן לראות בתדפיס התנועות שצורף לכתב התביעה, כי כל התשלומים להם טוענת המבקשת אכן ירדו מיתרת החוב, למעט שני תשלומים. לטענת המשיבה, האסמכתא שצרפה המבקשת, תדפיס חשבון הבנק שהוצא מאתר האינטרנט, אינו מהווה הוכחה לתשלום, שכן, לטענתה, לא ניתן לדעת על פי תדפיס זה אם אכן מדובר בתשלום שירד מהחשבון, או שמא הבנק לא כיבד אותו.

המשיבה הוסיפה וטענה, כי יתרת החוב של המבקשת עומדת על סך של 1,282 ₪, וכי אין ליתן למבקשת רשות להתגונן, על סמך תצהיר שהיא אינה יודעת את העובדות שמפורטות בו, ובאין הוכחה כי התשלומים הנטענים אכן שולמו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני רואה לנכון ליתן למבקשת רשות להתגונן.

על מנת שתינתן למבקשת רשות להתגונן אין היא צריכה אלא להראות הגנה אפשרית, אשר ככל שתוכח – תביא להדיפת התביעה. בנטל זה עמדה המבקשת. יודגש, כי המבקשת פרטה את טענותיה, ותמכה אותן באסמכתאות, אשר יש בהן כדי ללמד, לכאורה, על ביצוע התשלומים כנטען. בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן ניתן להסתפק אף בתדפיס אינטרנטי של חשבון הבנק, אשר יש בו כדי להעיד, לכאורה, על ביצוע התשלומים.

יתר על כן, החישובים שערכו המבקשת ובן זוגה ברורים ומפורטים, ויש בהם, לכאורה, כדי להעיד על גביית יתר, או לפחות על סילוק החוב, בשני הכרטיסים יחד. המבקשת ובן זוגה נתבעו לחוד, כאשר החיובים ירדו מחשבון הבנק המשותף שלהם. המבקשת ובן זוגה ערכו חישוב שיש בו כדי למזג את החיובים משני הכרטיסים מחד, ואת התשלומים שנעשו מאותו חשבון בנק – מאידך. חשבון זה לא נסתר, לעת עתה.

עוד יש להעיר, כי התביעה הוגשה באופן כללי ביותר, ואין בה חישוב נהיר וברור של החוב הנתבע. לתביעה צורף "יומן תנועות" שאינו ברור, ואין בתביעה הסבר כיצד חושב החוב, אלא "שורה תחתונה" בלבד. יתר על כן, אותה "שורה תחתונה" המפורטת ביומן התנועות עומדת על סך של 1,282 ₪, ואילו התביעה הוגשה בסכום של כ-1,930 ₪, ללא פירוט ההפרש בין שני הסכומים (ואם מדובר בריבית – מה היא הריבית וכיצד חושבה).

לאור כל האמור לעיל, אני רואה לנכון ליתן למבקשת רשות להתגונן.

אני מחייבת את המשיבה בהוצאות המבקשת, בסך 800 ₪. סכום זה לא ישולם כעת, אלא בתום ההליך העיקרי, וככל שתזכה המשיבה בתביעתה – תוכל לקזזו.

ההתנגדות מתקבלת. הליכי הוצל"פ מעוכבים.

התצהיר ישמש כתב הגנה.

נוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר.

התובעת תגיש תצהיר מטעמה, יחד עם רשימת מסמכים והעתקי המסמכים, בהתאם לתקנה 214ב1(1), תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. אם לא יוגש תצהיר מטעם התובעת, תוך המועדים שנקבעו לעיל, תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקשת.

עם העברת התביעה מלשכת ההוצאה לפועל לבית המשפט עשוי להיווצר הפרש אגרה, אותו על התובעת לשלם תוך 30 יום מקבלת דרישת הגזברות, שאם לא כן תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקשת.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.